החלטה בתיק מ"ת 56654-09-11

1. נגד המשיב הוגש ביום 27.9.11 כתב אישום המחזיק שישה עשר אישומים במסגרתם מיוחסות לו שורה של עבירות אלימות, הטרדה באמצעות מתקן בזק והפרת הוראה חוקית, שבוצעו על ידו לכאורה בין הימים 7-24/9/11 ועל רקע רצונה של המתלוננת, מי שהייתה בת הזוג שלו במשך ארבעה חודשים, להיפרד ממנו.

2.  ביום 4.10.11 הורה בית המשפט (כבוד השופט בקר) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו לאור המסוכנות הנשקפת ממנו, הנלמדת הן מהמעשים המיוחסים לו והן מעברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות קודמות בעבירות דומות וחמישה מאסרים מותנים בני הפעלה לתקופה מצטברת של 36 חודשים.

3. ביום 12.1.12, לאחר שנשמעו מספר עדים במסגרת התיק העיקרי, הורה בית המשפט (כבוד השופט שגיא) על הפסקת ההליכים נגד המשיב בהתאם לסעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-  1991 (להלן - החוק לטיפול בחולי נפש) ולסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשנ"ב- 1982 והורה על אשפוזו של המשיב. החלטה זו ניתנה לאחר שהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מיום 10.1.12, שנערכה על-ידי ד"ר קלרה שילד, מנהלת היחידה לפסיכיאטריה משפטית בבית חולים אברבאנל ועל-ידי הגב' מיטל בן-סימון, קרימינולוגית קלינית באותה מחלקה, שלפיה המשיב אינו כשיר לעמוד לדין וכי " עפ"י אנמנזה, מצבו הנפשי כיום, והטרו אנמנזה מבני משפחתו ועפ"י חומר החקירה, להערכתנו, הנ"ל היה במצב מאני פסיכוטי ולא היה מסוגל להבדיל בן טוב לרע ובית מותר לאסור בעת ביצוע העבירה " (ההדגשה שלי - צ.ע). יודגש, כי ההחלטה על הפסקת ההליכים התייחסה רק למצבו של המשיב בעת הדיון ולא בעת ביצוע העבירה וזאת, כך נראה, לאור עמדת ב"כ הצדדים בדיון לפיה "כל צד שומר על מלוא טענותיו".

חידוש ההליכים והליכי המעצר לאחר מכן

4. ביום 13.3.12 הודיעה המאשימה על חידוש ההליכים נגד המשיב, וזאת לאחר שנתקבלו חוות דעת המעידות כי המשיב שב להיות כשיר לעמוד לדין. ההליך חודש בפני כבוד השופט שגיא, שקבע בהחלטתו מיום 18.3.12, ששאלת מעצרו של המשיב תידון מחדש נוכח חידוש ההליכים.

5. בדיון שהתקיים בפני ביום 19.3.12, הוריתי על הפניית עניינו של המשיב לפסיכיאטר המחוזי, שיבהיר מפורשות אם המשיב כשיר לעמוד לדין (זאת, נוכח אי בהירות בחוות הדעת מימים 13.2.12 ו- 28.2.12 בקשר לכך). חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי מיום 27.03.12, הבהירה מפורשות כי המשיב כשיר לעמוד לדין והומלץ על המשך טיפול מרפאתי כפוי, תוך שצוין כי המשיב אינו זקוק להמשך אשפוז במסגרת פסיכיאטרית.

6. לפיכך, בדיון שהתקיים בפניי ביום 1.4.12 קבעתי כי יש מקום לדון מחדש בשאלת מעצרו של המשיב וזאת לאור קיומה של חוות הדעת מיום 10.1.12 בדבר אי כשירותו המהותית של המשיב ולאחר שהובהר לי כי בתקופת האשפוז שוחרר המשיב מבית החולים למשך 3 שעות ביום. בנסיבות אלה, הוריתי על הפנייתו של המשיב לשירות המבחן ועל החזרתו לבית המעצר לנוכח עמדת הפסיכיאטר שלפיה אין עוד מקום להורות על אשפוזו של המשיב.

7. הצדדים הגישו ערר על החלטתי האמורה, כאשר המבקשת הלינה על עצם שקילת שחרורו של המשיב והפנייתו לשירות המבחן והמשיב הלין על עצם החזרתו לבית המעצר ולא לבית החולים. ביום 3.4.12 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט קרא) במסגרת עמ"י 6189-04-12, כדלקמן:

"חוות הדעת שניתנה על פי ההחלטה הנ"ל מבית החולים גהה מיום 27.3.2012 קובעת, כי כיום המשיב מסוגל לעמוד לדין, אך אין בה כל התייחסות למצבו הנפשי בעת ביצוע העבירות.

מאחר וסוגיה זו היא הסוגיה שתעמוד במהלך המשפט אם וכאשר זה יתחדש בפני המותב החדש שישמע את התיק, ולאור חלוף הזמן מאז ניתנה חוות הדעת מביה"ח אברבנאל ביום 10.1.2012, מתבקשת בדיקתו פעם נוספת של המשיב על מנת לקבוע אם בעת ביצוע המעשים היה כשיר לעמוד לדין.

בדיקתו של המשיב תהיה בתנאי הסתכלות ואשפוז בביה"ח גהה. לאחר הבדיקה ובמידה והמשיב יימצא כשיר לעמוד לדין בעת ביצוע העבירות, יוחזר המשיב לתנאי מעצר וכפי שהחליט עליהם בית משפט קמא. חוות הדעת מביה"ח גהה תינתן עד ליום 17.4.2012.

במידה וחוות הדעת תקבע כי מדובר במי שאינו מסוגל להבחין בין טוב לרע בעת ביצוע המעשים, תיפתח האפשרות בפני המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר ולו בשל נסיבה זו בלבד " (ההדגשה שלי - צ.ע.).

8. בהתאם להחלטה האמורה בערר, ביום 19.4.12 התקיים בפניי דיון במהלכו הונחה בפניי חוות דעת פסיכיאטרית נוספת ועדכנית מיום 15.4.12, שנערכה על-ידי ד"ר נחום כץ וד"ר דן שלוסברג ממרכז בריאות הנפש "גהה", במסגרתה צוין שוב כי: " אנו מתרשמים כי מר איס לא ידע בעת ביצוע העבירות בהן הואשם להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור, לא היה בקיא בהליכי משפט או מסוגל לדאוג להצגת קו הגנה סביר בביהמ"ש".

בהחלטתי מאותו היום (19.4.12), קבעתי כי קיומן של שתי חוות דעת שמהן עולה כי המשיב אינו כשיר מבחינה מהותית גורם "למהפך בתשתית הראייתית הלכאורית שהייתה קיימת קודם לכן וכיום, כך ניתן לומר, קיימת תשתית ראייתית לכאורית, שלפיה המשיב לא היה כשיר בעת ביצוע העבירה. מהפך זה, מחייב, בעיני, קבלת החלטה אחרת בנוגע למעצרו של המשיב". לפיכך, בחנתי את חלופת המעצר שהוצעה והוריתי על שחרורו של המשיב למעצר בית מוחלט תוך איסור יצירת קשר עם המתלוננת ובמקביל הפניתי את עניינו של המשיב לבחינת שירות המבחן. מסקנתי האמורה נשענה בין השאר על החלטת בית המשפט המחוזי בערר, שממנה עולה בבירור כי גם כבוד השופט קרא סבר כי קביעה נוספת של הפסיכיאטר המחוזי בדבר אי כשירות מהותית תגרור אחריה החלטה אחרת בשאלת המעצר.

9. המבקשת הגישה ערר על ההחלטה הנ"ל (עמ"י 29300-04-12) ובאותו היום קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט קאפח) את הערר וקבע בין היתר כי:

"סוף דבר, אני סבור כי יש לקבל את הערר במובן זה שהדיון בשאלת הכשירות המהותית יתקיים בפני המותב הדן בתיק העיקרי.

במקביל, ונוכח המסוכנות שלא הופרכה, יש להותיר את החלטת כב' השופט בקר על כנה, במובן זה שהמשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים."

בהמשך, ביום 25.4.12 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט קאפח), בעקבות בקשת הבהרה שהגישו הצדדים, כי עניינו של המשיב יוחזר לדיון בפניי לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן. בקשת ההבהרה הוגשה לאור קביעת כבוד השופט קאפח, בהחלטה נוספת שניתנה ביום 19.4.12 לבקשת ב"כ המשיב להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה, שבמסגרתה צוין כי: " לא למותר לציין כי משנעצר המשיב יש להקדים את הדיון בבימ"ש קמא ליום 1.5.12 לשם קבלת תסקיר מעצר".

10. לאור ההשתלשלות האמורה, נקבע בפניי דיון נוסף לאחר שהונחו בפניי שני תסקירי שירות מבחן מיום 20.5.12.